בית הקברות היהודי של בסלו

מאוד קרוב לכביש בין בסלו לבאניולס (Banyoles-Besalu) מוסתרים בשל חלוף הזמן ופעולתיו של האדם, שרידיו של בית קברות יהודי עתיק מימי הביניים. מפה עתיקה תוביל אתכם לשם

Sala de exposiciones

לא שמעתי על הרבה ערים שמקדישות כיכרות לזכרם של חוקרי היסטוריה יהודית. בעיירת בסלו, בכיכר הידועה כ-'כיכר היהודים' (Plaça del Jueus), בה נמצאים המקווה ובית הכנסת, תמצאו לוחית מחווה להיסטוריון מנאל גראו מונסראט (Manel Grau Monserrat), הוכרה אשר אכן ראויה לו. בשנת 1975 הציג מנאל גראו עבודת דוקטורט באוניברסיטת ברצלונה תחת הכותרת 'הרובע היהודי של בסלו במאות 13-15׳. עבודה אשר כמה שנים מאוחר יותר היוותה מפתח לגילוי המורשת היהודית העשירה של העיר. מסירותו הייתה מפתיעה שכן לא אחז בקשר ממשי ליהדות, מלבד העניין והסקרנות האקדמית שרחש לה. הכיכר והמחווה העירונית שהיא מייצגת משמחת מאוד, שכן היא מוכיחה כיצד המורשת היהודית של ערי קטלוניה נתפסת כנכס לאומי וכחלק מהיסטוריה משותפת.

כנראה שאני מאוד שקוע במחשבות אלו. המבטים מתחילים להתנקז אלי מהעוברים ושבים כשאני בוהה בלוחית לזמן ממושך מדי. הם תוהים מדוע אני עושה זאת במקום לבחון את הנוף המרהיב בכיכובו של הגשר הרומנסקי המפורסם של בסלו. אני מחליט לשנות מסלול ולעזוב את ההמולה התיירותית במטרה לגלות מה נפל בגורלו של בית הקברות היהודי של העיר. האיזור הזה עדיין לא נחקר ארכיאולוגית, כך ששום דבר לא נותר גלוי לעין. ניתן רק לדמיין מה נגלה ובמה נחזה כשיתחילו החופרים במלאכתם.

בשנת 1492 מלכי ספרד נתנו רשות להשתמש במצבות בבית הקברות היהודיים כחומר בנייה בכל ערי ספרד. על פי התיעוד, בתי הקברות היהודים היו בדרך כלל נמצאים פחות מקילומטר מחוץ לחומות הערים. אם נתבונן במפת העיר העתיקה, המשורטטת ביד, במקום בו מנאל גראו מעריך את מיקום בית הקברות, מופיעים בה כמה רמזים אשר יכולים לעזור לנו להגיע לשם. כנקודת ציון ניתן להתייחס לאיזור שבין כבשן הסיד הישן, כנסיית סנט מארטי קפיאדס (Sant Marti Capellades) וכנסיית סן ויסנט (Sant Vicenç). אם תתהלכו ביניהם תמצאו עצמכם לפתע בלב בית הקברות.

אני חוצה את הגשר בכיוון ההפוך ומתקרב לפאב מקומי בכדי לשאול כפרי באשר לאתרים אלו. ניסיתי לברר את מיקום כבשן הסיד הישן. התגובה היתה בלתי צפויה – "בחור, אתה לא תמצא עבודה בימים אלה בתנורים!". זה הרגיש כאילו הזמן עמד מלכת. למזלי מלצר הגיע להצלתי ונתן לי הדרכה ברורה. מצאתי עצמי מתהלך על הדרך המקורית שקשרה בין בסלו לג׳ירונה במשך מאות שנים. דרך עפר יפהפייה לאורך נהר הפלוביה. חום הקיץ עז וישנם כאלה המצננים את עצמם בטבילה בנהר. אחרים, ערוכים לאוויר המהביל מבעוד מועד, עורכים פיקניק על גדותיו.

מכנסיית סנט מארטי קפיאדס, מיקומו של בית הקברות הנוצרי לשעבר של בסלו, אני זוכה במבט מדהים אל הנוף, לצד הכנסייה הנטושה, יער עצום טמון לפני. רוגע מוחלט. כמובן, אין כל זכר לבית הקברות. עצים וקנים נראים כמצויירים בין הנהר והעיר העתיקה. אני מתאר לעצמי איך נראתה חווית מסע ההלוויה אי שם בשנים קדמות: יוצא מן הרובע היהודי דרך השער שבחומות, כל הקהילה מלווה את הנפטר בדרכו האחרונה, פחות מקילומטר מסע שבו חוו את פרידתם הסופית. היתה זו דרך מעניינת לברוח מהכל, להביט בעיר מבחוץ ולתת לדמיון לעוף.